תלמידי תיכון (צילום: יוסי זליגר)
מגיפת הקורונה זימנה יישום חלופות רבות בהוראה ובמערכת החינוך. המגיפה חשפה שוב את מה שידוע לכל: החוליה החלשה ביותר במערכת החינוך היא חטיבת הביניים. ילדי החטיבות למדו בשנה האחרונה בבית הספר פחות מתלמידי היסודי והתיכון, ונדמה שההתעלמות מהם הייתה מוחלטת. הם נידונו לשנת זום, ללא יעדים ייחודיים, עם מספר גבוה של מקצועות לימוד, עם מערכת שיעורים דומה בדרישותיה לזו של התיכון, אך בלי התחשבות בגיל התלמידים, בצרכים וביכולות שלהם, ובלי מתן מענה לגיל ההתבגרות הייחודי.
על רקע זה, אולי כעת הגיעה העת לבטל את חטיבות הביניים ולהחזיר לבית הספר היסודי את כיתות ז’ וח’ כדי לאפשר לילדים להיות ילדים עוד שנתיים וכך למתן את התפוצצות ההורמונים ההמונית, שמאפיינת את ילדי חטיבות הביניים, ואת האלימות שמתלווה לה. צעד זה גם ידחה את משברי המעבר לגיל שבו הללו יהיו חסונים ומוכנים יותר. במקביל, הכנסת כיתה ט’ לתיכון תאפשר למידה מעמיקה ועשייה חינוכית רבות יותר. בנוסף, בכל השכבות יש לצמצם את מספר התלמידים בכיתה ל־20. ההוראה בקפסולות מצדיקה דרישה זו בכל הגילים.
ביטול החטיבות איננו כרוך בתוספת תקציב. המבנים, המורים והתלמידים קיימים. החלוקה של כל אלה פשוט צריכה להיעשות אחרת. לאחר בניית בסיס ארגוני, שמחייב מעבר אחד בלבד בין בתי ספר, רק אז ניתן לטפל במה ללמד ואיך ללמד.
אין חולק על כך ששנת הקורונה העצימה את ההבנה בדבר הצורך הדחוף בביצוע רפורמה במערכת החינוך בישראל. נכתב רבות על הצורך בצמצום מבחני הבגרות, בחשיבה אחרת לגבי הרלוונטיות של הנושאים הנלמדים, בפיתוח יכולות כמו למידה עצמית, עבודת צוות ועוד.
משרד החינוך לא שינה את מדיניותו באשר למבנה החינוך היסודי והעל־יסודי מאז ועדת רימלט, שהתכנסה ב־1966 והמליצה על החלוקה והמבנה שפועלים ברוב הארץ עד היום.
אולם מחקרים בעולם ובארץ הוכיחו ששני מעברים בין מסגרות חינוך, כפי שהוצע על ידי ועדת רימלט, הם קשים לתלמידים. הם פוגעים ברצף החינוכי, ברוגע, בקשר האינטימי עם המורים, שליוו את התלמידים מראשית דרכם ומכירים אותם היטב, בתחושת הביטחון ובדימוי העצמי.
שני מעברים גורמים לעתים לנשירת תלמידים מלימודים סדירים. רק בתקופתה של השרה לימור לבנת, מדיניות משרד החינוך השתנתה, תוך התבססות על דוח דברת שפורסם ב־2005. ברם, היא לא הייתה מחייבת ולכן השינוי לא הפך לסטנדרט ארצי.
המטרות העיקריות בהקמת חטיבות הביניים בארץ היו העלאת רמת ההוראה וההישגים הלימודיים, צמצום פערי השכלה ומתן סיכויים גבוהים להשתלבות בחברה. מסקנות צוות העבודה במשרד החינוך, במסגרת התכנון האסטרטגי לשנת 2009, בנושא חטיבות הביניים, היו שהיעדים של הקמת החטיבות לא הושגו. חטיבות הביניים הוגדרו על ידי צוות זה כעקב אכילס של מערכת החינוך.
בשעה זו, שבה נכפה על מערכת החינוך הישראלית להשתנות בגלל אתגרים חיצוניים שלא הכרנו בעבר, יש להיות אמיצים ולנצל את ההזדמנות להוציא לפועל את הרפורמה שרבים מייחלים לה.
הכותבת היא לשעבר מנהלת בית הספר התיכון “אוסטרובסקי" ברעננה.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידנו.
אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]