היחס לזוכ&#x

היחס לזוכה מדליית הזהב היה כמו אל דב מרקד. הם חגגו עליו, ניצלו אותו - ביקורת טלוויזיה


עקוב
05:54
את המיצג שכונה "ארטיום והמדליה", או "זהב באולפן", הניחו ליד עמליה דואק כבר בתחילת התוכנית, כמה דקות לפני שש. ושם הוא ישב, ארטיום דולגופיאט, המדליה סביב צווארו, הזהב על בטנו, וכל הנוכחים מחאו לו כף. דואק המנחה החליפה איתו כמה מילות נימוסין ואז הבטיחה כי הריאיון עימו יתקיים "מיד". כך גם הצהירה הכיתובית באותיות גדולות בתחתית המסך: "מיד" ריאיון עם הזוכה בזהב. כמה זמן זה מיד? חיכיתי.
תחילה נדון בהרחבה יתרה על מצב המגפה. השר לביטחון הפנים עמר בר-לב התתפוצץ, צעק "נוסבאום! נוסבאום!" ונופף באצבעו. אחרי כן הועבר דיווח משדה התעופה. וסוקרו טילים מלבנון, ואיזו סערה זוטא שהיתה בדיזנגוף סנטר. ופרסומות. הרבה. ושטויות. ודולגופיאט, שאכן הוא אדם נעים הליכות, צנוע, מבויש, שנוכחותו שקטה ואדיבה, פשוט ישב שם. מדי פעם הזכירה דואק כי "מיד" יתקיים עימו ריאיון. והכיתובות צצה בתחתית המסך, ובישרה: "מיד".
עברו לתצוגת גלריה
ארטיום דולגופיאט עם מדליית הזהב באולם ההתעמלות בטוקיו, ביום ראשון. כששאלה דואק איך הוא חוגג ענה דולגופיאט, "חוגג בראיונות"צילום: LOIC VENANCE / AFP
דואק הכריזה כי ראתה אנשים חשובים רבים מתיישבים על הכסא הזה באולפן אך מעולם לא ראתה אף אחד מהם זוכה לקבלת פנים כה נרגשת. גם אני ראיתי אנשים חשובים רבים מתיישבים באולפן טלוויזיה, ומעולם לא ראיתי שמייבשים אותם שם שעה כמעט. חלפו כ-50 דקות עד שהחל הריאיון עם דולגופיאט.
ראשי ממשלה, שרים זוטרים, זמרים מפורסמים וכדורגלנים נערצים מקבלים כבוד בטלוויזיה. לא מחזיקים אותם ככה. לא מציגים אותם לראווה, משל היו חיית מחמד שעושה תעלולים או דב מרקד, איזו אטרקציה לילדים בחופש. לא מתייחסים אליהם כאל קישוט להתנאות בו, חפץ יוקרתי, עציץ. אבל כך התייחסו לדולפגיאט. אף שציינו כי הוא מותש. כאילו הזמן שלו לא חשוב. כאילו אין לו שום דבר חשוב יותר לעשות חוץ מלשמש פיתיון לצופים, שלפעמים מתייחסים אליהם בטלוויזיה כאל עכברושי מעבדה שהותנו ללכת שבי בעקבות ההבטחה "מיד". כך נוהגים כלפיהם גם במעמדי הדחה בתוכניות ריאליטי.
נדמה לי שקית' ריצ'רדס הוא שאמר פעם שבילה 90% מחייו כמוזיקאי בלהעביר סתם את הזמן באוטובוסים, בבתי מלון ומאחורי הקלעים עד לאירוע המהותי אך הקצר יחסית של ההופעה על הבמה (ואת ריצ'רדס דואק לא היתה מעיזה להחזיק כך אפילו שנייה אחת). מתברר שאלה גם חיי צופי ערוצי השידור: מעבירים את הזמן עד לקבלת הסוכרייה המובטחת, שרק מחזקת את ההתניה, ערב אחרי ערב, כל ערב, כל החיים.
כששאלה דואק איך הוא חוגג ענה דולגופיאט, "חוגג בראיונות". אבל האמת היא שחוגגים עליו. מחלים את פניו ונופלים לרגליו אבל גם מנצלים אותו. בבוטות. בלי בושה. שלפחות ישלמו לו תמלוגים מרווחי הפרסומות, ויממנו את אימוניו.
לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

Related Keywords

Tokyo , Japan , Lebanon , Richards Dwek , Amalia Dwek , Dizengoff Center , Minister Security , Omar Bar Lev , Airport , Never Havei Ever , டோக்கியோ , ஜப்பான் , லெபனான் , அமைச்சர் பாதுகாப்பு , ஓமர் மதுக்கூடம் லெவ் , விமான ,

© 2025 Vimarsana