>> קורא_ אני אמנם מבוגר יותר ממי שנכנס כעת לשוק העבודה, אבל, תחושתי הפוכה לחלוטין: הודעות קצרות, ש"קופצות" עליך מהטלפון, ושאינך יכול להתייחס אליהן באיחור, ביישוב דעת ובניסוח של מכתב - הן מה שמלחיץ ומעורר חרדה. רוצה לומר, כל עוד מדובר בהודעות לידידיך ובני משפחתך, אז ניחא, אבל אם ייעשה בזה שימוש לצרכים רשמיים - אז אתה אכן "חייב להיות מקצועי ומושלם", רק שתצטרך להיות כזה גם בטלפון הנייד. גם הטיעון נגד השימוש בדוא"ל לצורכי עבודה הוא היפוך המציאות: "יותר מדי אמצעי תקשורת" היא סיבה לא להתמקד בווטסאפ, טלגרם, סיגנל, SMS, מסנג'ר ושאר ירקות: כל אחד מהם ניפרד מחברו ותלוי בשימוש ברשת חברתית מסוימת. דואר אלקטרוני הוא פרוטוקול פתוח ופשוט, שלא עובר דרך חברה מסוימת - כך שאין "אלף רשתות דוא"ל", יש רק מערכת דוא"ל עולמית אחת. כמו כן - בדוא"ל אפשר לשלוט שליטה עדינה ומושכלת בשאלה אילו התראות מקבלים, איך ומתי. לא כך בתוכנות מסרים מיידיים. >> סתםאחד משעשע. הם חושבים שדוא"ל מלחיץ. האידיוט הצעיר שביקש שיתקשרו אליו גילה מהר מאוד למה הדוא"ל היה משחרר לבני הדורות הקודמים. לא רוצה בכלל שיתקשרו אלי בטלפון, בוודאי לא בלי תיאום מראש. זו פלישה חצופה לזמן שלי בלי שום התחשבות, בזמן שנוח למי שמתקשר. תשלחו לי דוא"ל ואני אבדוק דוא"ל פעם בשעה (לכל היותר) ואענה מתי שנוח לי, גם בחצות, גם על דוא"ל שנשלח ב-8 בבוקר. השאלה היא כמובן איך מתייחסים ואיך משתמשים. אם כל פעם שמגיע דוא"ל יש צלצול, וכך גם הווטסאפ, אז זה באמת מלחיץ מאוד ואין זמן לעשות שום דבר אחר, כי כל שתי דקות יש הודעה. אם הבוס כועס כשלא עונים על דוא"ל תוך עשר דקות, זה מלחיץ. אבל הבעיה היא לא עם הדוא"ל אלא עם הבוס. ואותו הבוס יכעס גם אם לא יענו לו על ווטסאפ תוך עשר דקות, אז מה הרווח? עברו לתצוגת גלריה >> עוזרי בתור אחד שראה את משבר הדוט קום - חושב שיש הרבה אמת בדבריו. בהיי־טק הישראלי יש 20% טאלנטים שבאמת דוחפים את החברות להישגים ולתוצרים חדשניים. כל השאר די בסדר, אבל ממש לא מצדיקים את השכר שלהם בהשוואה לתפוקה של העובד האוקראיני או הקוריאני. הבנקים המרכזיים מאותתים שהם מקטינים את הזרמת הכספים, ואז יתחיל 'קילוף' שכבות השומן - קודם החברות שלא מייצרות כלום, אחריהן אלו שמייצרות מעט ויחזרו לשווי צנוע בהרבה ובסוף גם החברות הגדולות, שגם הן נופחו הרבה, ישילו מעליהן אחוזים לא מעטים. רק מקווה שהתהליך יקרה בצורה הדרגתית ולא בפיצוץ היסטרי. הפוסט של מנכ"ל אניוויז'ן, אבי גולן - שקרא למנכ"לים "לרכז כוחות" כדי לעצור את עליות השכר בהיי־טק - מבקש להפריד בין שני דברים שאי אפשר להפריד ביניהם, ועושה עוול לעובדים בתעשייה ■ אם הקריאה תתפוס תאוצה זו עלולה להיות הפרה של חוק התחרות >> סתם מנכ"ל עם כל הביקורת, המוצדקת בחלקה, הבעיה אמיתית. היום ראיינתי מהנדס, בינוני מקצועית, נטול ברק, אבל דורש שכר עתק בלי להתבלבל, בדיוק בגלל הטירלול של רמות השכר. סקרי השכר של חברות ההשמה האינטרסנטיות בעצמן, והתחרות פרועה על כל מהנדס, אז כדאי שכל המצקצקים יפנימו, כמו שהייצור עבר מישראל, גם ההנדסה והפיתוח יעברו למקומות אחרים. אנחנו לא כל כך מוכשרים ומיוחדים כמו שאנחנו משכנעים את עצמנו. קצת ענווה, למנהלים וגם לעובדים, לא תזיק. עברו לתצוגת גלריה עובדי פייסבוק בקליפורניה. "בהיי-טק הישראלי יש 20% טאלנטים שבאמת דוחפים את החברות להישגים חדשניים"צילום: Matt Harnack / Facebook / Handout / Reuters >> נתן עציון יש עיוות מטורף בין שכר הבכירים בהיי־טק לבין שאר העובדים ולזה צריך לשים סוף. לא ייתכן שמנכ"ל שרוכב על העובדים, והם אלו שמביאים את ההישגים, יישתכר פי חמישה עשר או יותר מהם. מסמכים שהוגשו מטעם איל הכרייה הישראלי דן גרטלר בבוררות בישראל הגיעו לידי רשויות החקירה בבריטניה ובארה"ב ■ על פי פסק דין שניתן באחרונה בשווייץ, אלו כוללים תצהיר על תשלומי שוחד בסך מאות מיליוני דולר במזומן בקונגו, ורשימה עם שמות קוד למקבלי הכספים >> דן לב פועם כשאתם רוצים "רצון טוב והשפעה", אתם צריכים להביא מתנה קטנה. מה זו מתנה קטנה? תלוי בנסיבות. לפעמים זה רק בקבוק יין, או אפילו סט מזוודות, כמו שהוועד אצלנו מחלק לפני ראש השנה. רק שהוועד אצלנו מספק אותן ריקות, כדי שנמלא אותן בשמעטס בשוק הקוואסן בבנגקוק. באפריקה נהוג למלא אותן בדולרים. הרבה דולרים. סטיפות. לעתים קורה אסון. הבחור שכבר יש לו "רצון טוב והשפעה" עולה על המטוס הלא נכון, זה שמפספס את המסלול בעת הנחיתה. כעת יש בחור חדש. אם רוצים שגם הוא יגלה "רצון טוב והשפעה" כדאי לפנות שוב לוועד, לקבל סט מזוודות ולמלא אותן מחדש. כן, כל סיפור הסטיפות מההתחלה. באסה. כל סיפור "אורזי המזוודות" לא היה נודע, אלמלא הגיש אותן גרטלר עצמו, בעצת פרקליטו, לבורר במשפטו. מי שיקרא לזה שוחד יחטוף תביעת לשון הרע מעורך הדין של גרטלר, המייצג אותו בתביעה מול גרטנר (יש לכם את זה עם שמות קצת יותר יצירתיים?). לכן, אבהיר מייד ואחדד: >> רונירון גיל הפרישה הוא לא בעיה אם עובדים בצורה שפויה ולא גומרים את חיי העובדים. לאחר 25 שנות עבודה בגוף ביטחוני אני מבין שאני עבד שיוצא מהבית בשעה שש בבוקר וחוזר בשמונה. משמונה מבלה בטלפון מול המשרד עוד איזה שעה במצטבר, חגים, שבתות ולחץ שלא נגמר. מייחל לפרישה ואם היא הייתה בגיל 65 הייתי מתאבד. אז אפשר לפרוש בגיל מאוחר אבל ראבק תנו לחיות. >> דניאל5 בדיחה, אנשים בני 45 היום לא מוצאים עבודה בגלל אפליה של גיל. מספיק לראות את התמונות של כל חברות הסטארט-אפ, תמיד רואים שם קייטנה של חברה שרק סיימו תיכון. >> מישהו2 תעשיית ההיי-טק בישראל עובדת בעיקר במודל של "חבר מביא חבר" - אנשים מגיעים להתראיין (ולעבוד) בעיקר על בסיס המלצות של חברים ועל בסיס חברות שהם מכירים מחברים שעובדים/עבדו שם. לך לחברות שהיו קיימות לפני 15-20 שנה, שהוקמו על ידי יזמים שהיו פעילים כבר אז או שפועלות בתחומים שהיו "חזקים" כבר אז (למשל חומרה), ותמצא שם המון אנשים בני יותר מ-45 והרבה פחות צעירים בני 30-25. לך לחברות בתחומים צעירים יותר (סייבר, קלאוד וכו') ותמצא שם יותר חבר'ה צעירים. >> אביתר מצוקת הפריפריה - הפתרון המתבקש והלא פופולרי (כנראה) - תלמדו רפואה בערבית. תכשירו רופאים בערבית, תסבו בוגרי ובוגרות סיעוד ורוקחות לרפואה במסלול ארבע שנתי, שבו נעשה ניסיון לגשר על פערי השפה, כי להיבחן ולהצליח באוניברסיטה זה מאוד שונה מלהבין ולתקשר בשפה שאינה שפת אמך. >> לומי הרבה סטודנטים ישראלים שמסיימים לימודי רפואה בחו"ל לא חוזרים לישראל בסיום לימודיהם, אלא מוצאים עבודה בארצות מערביות נורמליות שלא מתעללות ברופאים שלהן. זה לא רק עניין של משכורת ותנאי עבודה, בישראל גם מתנשאים על רופאים שלמדו בחו"ל (לא בהכרח רק במזרח אירופה), מתייחסים אליהם כאל סוג ב', וגם טוענים שהם קנו את התואר בכסף. עברו לתצוגת גלריה רופאים בבית חולים בגרמניה. "בישראל מתנשאים על רופאים שלמדו בחו"ל"צילום: Axel Heimken/ dpa/Pool / AP